• ד"ר דיב דאוד

טיפול בחולה המורכב, האם באמת "זה מה יש"? הסוכרת כדוגמא

עודכן ב: 24 דצמ 2019

מאמר זה יאיר צד חשוב בתהליך הטיפול בסוכרת- הצד של התנהגות הנוגעים במערך הטיפול - האדם שיש לו סכרת, בני המשפחה והרופא.



סוכרת מצריכה השגחה וטיפול כרוניים שיכולים להביא לסטרס ושחיקה, אצל כל אחד מהנוגעים בדבר- המטופל, בני המשפחה והרופא כאחד.

סטרס עלול להעלות את סוכר הדם ובכך לחבל באיזון גם אצל מי שמשקיע מאמץ רב. קורה, כי למרות כל המאמצים המושקעים בטיפול, אין משיגים איזון טוב. איזון טוב עשוי גם לעתים להיות נושא מחלוקת בין הרופא המטפל, לבין מי מבני המשפחה.


סטרס הנובע מסביבת המטופל הקרובה בייחוד זו שדואגת לו, שמביאה לא פעם ובלי כוונה, להתנגשות בין רצונות החולה לבין חששות בני המשפחה מסכנות האורבות לבריאותו.

לעיתים בן משפחה רוצה מאוד לעזור ויתעמת עם המטופל על ניהול אורחות חייו ומאכליו של זה, מה שיגביר את המתח עם המטופל ויביא להעלאת סוכר דמו.


חשוב להסביר ולהגדיר מה התפקיד שכל אחד בסביבה של המטופל לוקח על עצמו בהקשר לטיפול בו.


צד המטופל: מתפקידו של המטופל הסוכרתי לדאוג לעצמו. הוא זה שמטפל הלכה למעשה בעצמו. הרופא במרפאה הינו בגדר יועץ בלבד.


צד המשפחה: כוונה טובה אינה מצדיקה כל התנהגות!! על כן בני משפחה דואגים נקראים לזנוח התנהגות שמעוררת התנגדות מצד הסוכרתי שבמשפחה. כך, בפשטות ובלי לדעת למה, או לקבל הסבר מהמטופל מדוע הוא נוקט עמדתו זו. יש לקבל זאת ברוח טובה ולעבור הלאה.


א. אין זה מתפקיד בני המשפחה להיות השוטר המפקח על התנהגות הסוכרתי, ולא השופט את מעשיו.

לבני המשפחה תפקיד מוגדר מאוד: בן זוג, בת זוג, בן או בת. ואין לחרוג מכך.

בתור כאלה, צפוי שבני המשפחה לא יחנכו מחדש, ולא ישלטו בהנהגות שנראית להם אסורה בסוכרת, שיגלו הבנה וסולידריות ויגלו חמלה והשתתפות רגשית.

ב. מתפקיד בני המשפחה לתור אחר רופא שגם הוא מקשיב ומבין. לפרוש בפניו את הקשיים שבהתנהגות בן המשפחה הסוכרתי.


צד הרופא: א. רק הרופא אשר קבע ומוביל את תכנית הטיפול בסוכרתי/ת הוא הסמכות שאמורה לפסוק מה בהתנהגות המטופל "הסורר" לא נכון או נכון, ומה לעשות כדי לתקנה או להעצים אותה בהתאמה.

הרופא גם ידע לתת פתרונות, עצות והמלצות.


ככל שתקדימו ותגיעו לחלוקת תפקידים זו, כך יוקל על כ ו ל כ ם.

צריך לעשות את חלוקת התפקידים בנוכחות כל הצדדים המעורבים, לתת לכל צד להבין מה משמעות החלוקה ומה משמעות התפקיד, לבקש מכל צד הסכמה מפורשת לחלוקת תפקידים זו, והתחייבות לבצעה ללא דיחוי אם לא מיד!


כל סוכר אפשר לאזן!

אם יש קושי בתקשורת עם הרופא המטפל או הרגשה של מבוי סתום בתכנית ומהלך הטיפול, מומלץ לחפש רופא מומחה. חשוב לזהות מוקדם כל מבוי סתום, על מנת לחפש פתרונות, ולהיזהר מליפול במלכודת החשש מפגיעה בכבוד הרופא, וכך לדחות את הזיהוי של מבוי סתום, בתואנות כאלה ואחרות, ולהבהיר לרופא שכבודו נשמר, אך בראש מעייני הלקוח להשיג את העדיף ואת המיטב לבריאותו.


בכל אופן מחובת המטופל והמשפחה, לחפש עצה למרות הרושם כי זה עשוי להתפרש על ידי רופא המשפחה כפגיעה במעמדו ומקצועיותו. יעוץ אצל רופא אחר, הוא מזכויות היסוד של כל אזרח, ואסור לרופא המטפל או כל רופא אחר לעמוד בדרכו של המטופל מלקבל יעוץ נוסף.


בעיית הקשר שלא הניב תוצאות עם הרופא המטפל בסוכרת, הינה כאובה. קורה שסוכרתי/ת מרגיש/ה שאין אפשרות לשפר את מצבו/ה וזונח/ת את המשך המעקב אצל הרופא. במצב שכזה חשוב לדעת מה הסיבות העלולות לגרום למצב כזה. חשוב גם לזהות מוקדם את הקשר הבעייתי, על מנת לחפש פתרונות.

אם יש לך סכרת לא מאוזנת למרות טיפול אצל רופא המשפחה, מומלץ לחפש יעוץ אצל מומחה. מומחים אפשר למצוא במסגרת מבטח הבריאות שלך, או אצל רופא מומחה במרפאה פרטית, כזו שמוכרת להחזר תשלום מביטוחים משלימים או פרטיים, (גם כאלה בתשלום בלי החזר!), ובבתי חולים.


נציין כאן עקרונות שיעזרו לכם בנושא זה:

א. אל תקבלו את המסקנה ש"אין מה לעשות יותר", כל עוד לא שמעתם זאת מסמכות מקצועית במסגרת שירותי הבריאות שלכם (מול דעה שהשמיע שכן), או ממרפאה או מרכז רפואי בעל שם וניסיון (מול דעה שהשמיע הרופא המטפל, ושיש לכם ספק אם הינה סופית או המילה האחרונה בנושא זה).

ב. לעתים האשם אינו ברופא ולא במטופל, אלא בסיבה שאינה גלויה לעין. לכן צריך לשים לב שהרופאים אכן לוקחים זאת בחשבון, ומחפשים סיבות העלולות לגרום לסוכר להתפרע: תרופות מעלות סוכר, מחלות מעלות סוכר שטרם אובחנו, סבל ניכר ממחלות אחרות המעלה את הסוכר וכו'.

ג. אם הרופא הגיע למבוי סתום, חפשו לעבור לרופא אחר. לעתים רופא אחר יוכל למצוא דרך טובה יותר, ויש לו כוח לטפל בכם בפרט אם לרופא הקודם נגמרו האנרגיות עבורכם.

ה. הסוכר יכול להשתנות לטובה, ואם אינו יורד, תמיד יש מה שיוריד אותו. השאלה מה המחיר של זה מבחינת הבריאות שלכם (עליה במשקל תחת אינסולין), או בכיס שלכם (עלות תרופות גבוהה) או במעמסה הטיפולית עליכם- מספר רב של תרופות, והשפעות הדדיות ביניהן ועל בריאותכם ותחושותיכם.

ו. אין זה נכון ש"פעם אינסולין - תמיד אינסולין". גם אין זה נכון ש"אינסולין זה סוף הדרך". אלו אמירות שאינן נכונות כבר יותר מעשור שנים וגם לפני כן הם תארו מצב מסויים ולא היו הוכחה לנכונות הטענה בהן, ואין כאן המקום להסביר מניין השתרשו אמירות אלו, ומה עקר אותם מתודעת הציבור. הורדת סוכר הדם אל תחום קרוב לנורמה, עשוי להביא למצב בו ניתן להחליף את האינסולין בתרופות- פשוט כך. תרופות כאלה יש הרבה ובמגוון רחב, עד כי ניתן להיגמל לעתים לחלוטין מזריקות האינסולין, מחלק מהזריקות או ממרבית המינון שבתוכם. ממש באופן מעשי ולא רק תאורטי!


זכרו שבסוכרת יש שפע של טיפולים חדשים אשר מתרבים בקצב מדהים. ואם יש בסביבתכם מרכז רפואי אשר משתתף בניסוי תרופות חדשות, תוכלו לשקול להתנדב ולהשתתף במחקר ניסוי כזה. יש בכך מספר מעלות:

1. "מחליפים רופא "בלי להחליף את הרופא המטפל.

2. מחליפים שיטת טיפול בלי לגרום להוצאות כספיות.

3. מרוויחים מסגרת רב מקצועית הכוללת הדרכה ויעוץ. אשר הינה זמינה יותר ממה שיש בקופת החולים.

4. יש תמיד אוזן קשבת כי זה דרישת המחקר מהצוות המטפל בכם.

5. ככל שתשמרו את בריאותכם ללא נזקים, כך יבואו ימים וגופכם יהיה מספיק בריא ליהנות מתרופות חדשות, יעילות יותר, נוחות יותר ובעלות השפעה טובה יותר; מאשר לו נתתם לסוכרת להשאיר נזק בכליות ובעורקים. נזקי בריאות ימנעו מכם - מראש - אפשרות ליטול מהתרופות העתידיות הללו בשל איסורים כאלה ואחרים.

בכל מקרה אין מצב שאין מה לעשות, ותהיה טעות אם תשתכנעו ש"זה מה יש"!



לקבלת מידע נוסף ולקביעת תור אנא השאירו את פרטיכם ונחזור אליכם
שרותים:

© כל הזכויות שמורות לדר' דיב דאוד 2019